אתנוגרפית. נולדה ב-1921 בטרנסילבניה ועלתה לישראל ב-1935. נפטרה ב-31.12.2015. למדה ארכיאולוגיה, אמנות האסלאם וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, ותולדות האמנות הכללית ואתנולוגיה ב"סורבון" בפריס. קיבלה תואר שני באוניברסיטה העברית ב-1957. בשנים 1962-1957 שימשה משנה למנהל המוזיאון לאתנולוגיה ופולקלור בחיפה, בהנהלת פרופ' דב נוי, אשר בהדרכתו החלה עבודת שדה עם תימנים יוצאי חידאן בקרית עקרון. בגרמניה קיבלה מקרל ראתיינס חומר תיעודי על יהודי תימן, שאסף בצנעא בשנות ה-20 וה-30 למאה ה-20. בעזרת הרב יוסף קאפח, הרבנית ברכה קאפח ומשפחת צדוק שִחזרה את מערכת הלבוש והקישוטים של הכלה היהודית בצנעא. תיעדה גם כלה מאזור חיידאן, וגילתה סגנונות לבוש שונים בכפרים בתימן. ייסדה את המחלקה לאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל, ובשנים 1984-1964 עמדה בראשה ואחר כך שימשה כיועצת במוזיאון. הציגה במוזיאון את תרבות יהודי בוכרה ויהודי מרוקו. קיבלה את פרס ירושלים למורשת יהודית. בין פרסומיה: 'תלבושת החתונה של היהודים בבירת תימן צנעא', 'תשבוכּ לולו – עטרת הכלה היהודית בצנעא', 'על רקמת היהודים בעיר צנעא' ו'על חתונות בתימן'. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].