לצד השירה, זהו ענף היצירה הנרחב ביותר בספרות תימן. אך לאמיתו של דבר, החיבור היחיד בתחום זה הוא 'מדרש הגדול' לר' דוד עדני, שהוא לקט של מדרשים. במסורת יהודי תימן משמשת המלה מדרש במשמעות פירוש, וכך מכונה גם פירוש רש"י בהעתקות תימניות בשם "מדרש שלמה". כל מדרשי תימן האחרים אינם אלא פירושים לספרי המקרא, בעיקר לחמשת חומשי תורה, המשלבים קטעי מדרש רבים. רבים מן החיבורים הללו כוללים גם פירושים פילוסופיים הכתובים בערבית-יהודית, לעתים קרובות במגמה אלגורית. ראשון החיבורים התחום זה הוא 'נור אלצ'לאם' לר' נתנאל בן ישע שהושלם ב-1329. החיבורים העיקריים האחרים בתחום זה: 'מדרש החפץ' לר' זכריה הרופא, 'סראג' אלעקול' לר' חוטר בן שלמה ו'אלוג'יז אלמגני' לר' דוד בן ישע הלוי. אחרון החיבורים בתחום זה הוא 'חמדת ימים' לר' שלום שבזי. חיבורים נוספים מצויים עדיין בכתבי יד, מהם למחברים שאינם ידועים. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].