בִּאלְמַכְ'בַּזֵה: רְקיק לחם מבצק שמרים, מקומח ונמתח על פני כרית מיוחדת (מכ'בזה) עם ידית מתאימה המסייעת להצמדתה על דופן טאבון או על מכשיר גריל מיוחד, שהונהג בארץ כתחליף שימושי. גְּ'חִין: רקיק לחם העשוי מקמח קטניות (בעיקר דורה) ושמרים, מותפח שלוש פעמים ולאחר מכן נאפה בחום נמוך עד כדי ייבוש. גִּ'חְנוּן: בצק עלים מלופף בצורת כרוכיות קטנות. אפוי בקדירת חרס או סיר סגור במשך על הלילה. מקובל יותר בכפרים ובעדן (מקום מוצאו המקורי). זַלַאבִּיֵה: לביבות מבצק שמרים רך מטוגנות משני צדיהן בשמן עמוק. יש מוסיפים לבצק קצח (קֻחְטַה) להשבחת הטעם. נאכלות בעודן חמות ויש הנוהגים לאוכלן עם דבש או סוכר. כֻּבַּאנֵהּ: בצק שמרים אפוי השומן בקדירת חרס חתומה בבצק או בסיר מכוסה היטב במשך שעות רבות או כל הלילה. מוגשת בעיקר בארוחת הבוקר בשבת. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].