מאז המאות הראשונות לספירה נתקבע בכל קהילות ישראל המנהג לשלב פיוטים בתוך תפילת היוצר (והמעריב) ובתפילות העמידה השונות, בדרך כלל כתחליף לנוסח הקבע הכתוב בפרוזה. לעומת זאת לא נמצא כל רמז שמנהג זה נתקבל על יהדות תימן, בוודאי מתוך התנגדות לו; וכן הרמב"ם סילק לחלוטין את הפיוט מנוסח התפילה שסיפח בסוף ס' אהבה ב'משנה תורה'. סדרות של פיוטים, בעיקר ממשוררי ספרד וחלקם ממשוררי תימן, מצויות בתכלאל התימני, בעיקר בכיפור, בשמחת תורה ובתשעה באב ובאשמורות, אך לא בתוך תפילות היוצר והעמידה עצמן. פיוטים קדומים מאז ראשית הפיוט בארץ-ישראל נשתמרו במנהג תימן בתוך ברכות התורה במועדים, מהם באופן בלעדי, וכן בקידוש ליל הפסח ובהגדה של פסח. במאות השנים האחרונות פשט הנוסח השאמי ברבות מקהילות תימן ועל פיו נאמרו פיוטים בתוך התפילות. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].