כְּפַר הַשִׁילוֹחַ
שכונה יהודית במורדות הר הזיתים בתוך הכפר סלואן מדרום לירושלים, שגרו בה עולי תימן הראשונים (עליית אעלה בתמר). הוקמה ביוזמת חברת “עזרת נידחים” ועל ידי הכולל הספרדי בעבור העולים שסבלו ממצוקת דיור קשה ביותר, על קרקע שנדב בועז הבבלי, מעשירי העיר, ובתרומות נדיבים אחרים בירושלים ובאירופה.
שלושת הבתים הראשונים נחנכו בחנוכה תרמ”ב (1885); בתרמ”ו (1886) היו במקום 12 בתים ובתרמ”ח (1888) 25 בתים. השכונה הגיעה לשיא התפתחותה בתרנ”א (1891) – 65 בתי מגורים וכן מוסדות ציבור (כגון בתי כנסת ותלמוד תורה). בכפר נשמרו אורחות החיים של עולי תימן הגלותם. במאורעות תרפ”ט (1929) נאלצו התושבים לפנות את המקום. מקצתם חזרו לאחר כמה חודשים, אך ממשלת המנדט הבריטית כפתה עליהם לנוטשו כליל במאורעות תרצ”ו (1936). מאז סוכלו על נסיונותיהם לשוב אל הכפר.