יהודי מתימן שהתאסלם בראשית ימי האסלאם. נחשב בעל הסמכות הקדומה והחשובה ביותר באסלאם למסורות אסלאמיות-יהודיות (אסראיליאת) והעברתן מן היהדות, כפי שנשתמרה בתימן, אל האסלאם. היה תלמיד חכם כבר ביהדותו, כפי שמעיד כינויו הערבי – כעב מתלמידי החכמים (אחבאר, יחיד: חבר, שמקורה במלה העברית הידועה במשמעות זו בתקופת חז"ל). על פי ההשערה היה שמו העברי יעקב או עקיבא. על פי המסורת ליווה את הכ'ליף עומַר אלכַ'טּאב בעת שזה כבש את ירושלים ב-635 טאף הראה לו את מקום המקדש. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].