יוֹסֵף בֶּן אֲבִיגָד בֶּן חַלְפוֹן (משתא , שבזי) – משורר ותלמיד חכם ומראשי קהילתו. חי בשרעב בסוף המאה ה-16 ובראשית ה-17. היה אביו שלר שלום שבזי. ידיעות מועטות לתולדותיו מצויות בספר 'חמדת ימים' לשבזי ובשיר קינה שכתב עליו. נאסר עם כמה מראשי הקהל על ידי התורכים. עסק בתורת הקבלה. ידועים לו כ-13 שירים, בעברית ובערבית.