נולד ברדאע בתימן ב-1930 צַאלִח אַלצַּ'אהְרִי (צדוק יצהרי) תלמיד חכם ממנהיגי הקהילה. למד מפי טובי הרבנים, ברדאע ובצנעא. אביו שכר לו גם מורה מוסלמי שלימדו ערבית ספרותית ובמיוחד שירים בערבית שהוא זוכרם בעל פה עד היום. משברח אביו ממאסרו ועלה ארצה בגפו בשל חלקו בהברחת יהודים לעדן וכן בחשד שהיה מעורב במהפכת 1948 בצנעא, נלקח מ' כבן ערובה, אך אף הוא הצליח לחמוק ממאסרו ועלה ארצה ב-1949. מיד גויס לצה"ל. לאחר מכן הוכשר להוראה ולניהול בתי ספר. מראשוני המתיישבים בראש העין וכיהן בה כסגן ראש המועצה וכיו"ר ועדת החינוך והתרבות, במשך שלוש-עשרה שנה בערך. חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ומרכז מפלגת העבודה. ממקימי האגֻדה לטִפוח ותרבות ועורכו הראשון של בטאונה תהודה. בין ספריו: 'עין יעקב' בניקוד תימני (1983); 'כך ברחתי מתימן' (1988); 'הייתי בן ערובה בתימן' (1990); 'עלילות ונפתולים' (1990); 'תפילת אבות ראשונים' (1989); 'משנת חכמים' (1990); 'תרגום רס"ג לכתובים' (1990); 'הדיוואן המפורש' (1992); 'אוצר המשלים והפתגמים התימניים' (1993); 'אלון בכות' (1996); 'חיים סוערים' (1996).