כַ'וִיץ': רקיקי לחוח קטנים (בדרך כלל מקמח דורה), הנאפים בפעם נוספת בכיכרות כפולים זה על זה פנים אל פנים. מקובלים על אניני טעם בשל טעמם המשובח.
כַּעְךּ: מאפה כעכים מבצק שמרים מועשר בביצים, שמן, סוכר וקצח (קוחטה). פניהם מרוחות בביצה המקנה להם ברק. אפויים בחום נמוך עד כדי ייבוש.
כַ'פוּש: לחם ביתי מבצק שמרים, אפוי בתבניות מיוחדות. מקובל בעיקר בעדן. ידוע גם בשם צַוַואני.
לְחוּח: רקיק רך מבצק שמרים דליל מקמח דורה, אפוי מצד אחד בלבד על גבי מחבת מיוחדת (צֻלַּא) משומנת ומחוממת במידה מסוימת. מאופיין בנקבוביות מרובות המכסות את פניו, מעין בועות שנוצרו תוך כדי אפייה בשל דלילות הבצק.
מְלַוַח: בצק עלים מרודד לרקיקים מטוגנים משני צדיהם במחבת משומנת ומכוסה. נאכל בעודו חם.
מְתַ'נֵּא: רקיק לחם מבצק שמרים, מקומח ומרודד בין כפות הידיים, נאפה על דופן טאבון או במכשיר גריל מיוחד שהונהג בארץ כתחליף שימושי.
סַבַּאיַה: מאפה מעלי בצק דקיקים ביותר (כמו לבקלאווה), מרוחים בסמנה וביצים, מסודרים בשכבות אחד על גבי השני במגש, אפויים בתהליך ממושך ביותר.
צַלוּפַה: רקיק לחם (מעין פיתה) מקמח חיטה שנילוש והותפח. נאפה על דופן טאבון או במכשיר גריל מיוחד שהונהג בארץ כתחליף שימושי. מרוח בחִלבה טרופה ללא תבלינים לתוספת ברק על פניו טרם אפייתו. נחשב כלחם יום-יומי מקובל בערי תימן הגדולות.
קַאמִז: רקיק לחם מקמח קטניות (בעיקר דורה) ושמרים, אפוי בחום נמוך עד כדי ייבושו והיותו קשה ושביר.
קַלוּבּ: מעין פיתה מבצק שמרים מקמח חיטה, מקומחת ומרודדת בין כפות הידיים. אפויה במחבת מרוחה בשמן משני צדדיה (ולא בטאבון). יש האופים אותה מקומחת ללא שמן.
קַפוּע: מעין מציות מקמח קטניות (בעיקר דורה) ללא שמרים. מקובל לאוכלן בארוחת הבוקר מיד עם רדייתן מן התנור. מוּכּרות גם בשם קאמז.
קֻרַאם: מעין עוגיות העשויות מבצק שמרים מועשר בביצים, שמן וקצח (קוחְטַה), אפויות בחום נמוך עד כדי ייבוש.
רֻקַאק: לחוח משובח בהיותו עשוי מקמח חיטה הנחשב לקמח יקר. מאפה מכובד ויוקרתי. מפי אנשי עדן קרוי בשם עִשַׁר.
[מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].