גזירה שהוטלה על ידי השלטון התּוּרְכִים בתימן מאז כיבושה על ידיהם ב-1872, לטחון תבואות שונות בעבור הצבא התורכי הגדול שהיה בתימן מחמת שלא היו בה טחנות קמח. המלאכה הקשה הוטלה על הנשים, שבלאו הכי היו צריכים לטחון בשעות שבסוף הלילה את מנת הקמח היומית בעבור בני ביתן. לדעת ר' עמרם קֹורַח היה זה אחד הגורמים העיקריים לזירוז העלייה מתימן בסוף המאה ה-19. הגזירה הוסרה מעל היהודית רק ב-1910 לאחר שהשלטון התורכי ייבא מכונות לטחינה. תוקף הגזירה היה בעיקר בצנעא אך גם בכמה מן הערים הגדולות האחרות בתימן.