טַמְעַה (שוד, ביזה) – ראשוני האמאמים מן השושלת הקאסמית בראשית המאה הי"ז התחייבו לשלם לראשי השבטים בַּכִּיל וחאשד שבצפון הארץ תמלוגים שנתיים תמורת תמיכתם במרד נגד התורכים. גם לאחר סילוק התורכים מתימן המשיכו האמאמים לשלם לשבטים את המס. בשנים שלא עלה ביד האמאמים למלא התחייבותם או שביקשו להתנער ממנה היו השבטים פושטים על הבירה צנעא לשם שוד.
השכונה היהודית (קאע אליהוד) שהיתה מחוץ לחומות צנעא היתה הראשונה שנפגעה ולעתים אף פגיעות בנפש. בין ההתנפלויות הקשות היו זו בליל הפסח תקע"ח (1818), שבה נהרגו כעשרה יהודים, וזו שאירעה ב-1948 בעקבות רצח האמאם יחיא. זכרן של התנפלויות אלה ואחרות הועלה על ידי היהודים בשירים ובכרוניקות.