1979-1910. אחיו הצעיר של אברהם טביב. נולד בראשון לציון. למד ב"חדר" מסורתי עד גיל בר מצווה ולאחר מכן יצא לחיי עבודה בחקלאות. בבניין, בתעשייה, בנמל תל אביב, בשמירה ועוד. אוטודידקט מובהק. לאחר חברות קצרה בקיבוץ נען התגייס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. חבר ה"הגנה" מנעוריו. בשירותו בצה"ל נודע כאיש עט מחונן וגויס לתפקיד קצין תרבות בחטיבה 8 בפיקוד מעריצו יצחק שדה הנודע. כל ימיו היה מעורה בפעילות ציבורית: ב"נוער העובד" ובהסתדרות וכן חבר הוועד המרכזי של אגודת הסופרים.
ביכורי שיריו התפרסמו ב"דבר" בעריכתו הספרותית של דב שטוק (סדן) ומאז רבתה והתגוונה יצירתו: שירים, מאמרים, מחזות וסיפורים. ראשון ספריו, 'כעשב השדה' (עם עובד, תש"ח), זכה בפרס רופין. ספרים אחרים: 'דרך של עפר' (1954, פרס אוסישקין); 'כערער בערבה' (1957, פרס אהרונוביץ'); 'כינורו של יוסי' – מחזה (1960); 'שלמה המלך והדבורה' – מערכון לילדים (1962); 'מסע לארץ הגדולה' (1969). לאחר פטירתו יצאו לאור: 'סיפורים' (1985); 'בצל הימים – שירים ומכתבים' (1987). ממייסדיו ועורכו של הביטאון שלוחות לעולי תימן, ו"מפגש" שהיה במה משותפת ליוצרים יהודיים וערביים, ועורכו הראשי של הירחון "מבואות" לספרות ואמנות.