חַיְדַּאן
אזור ועיר בצפון תימן. יישובים אחרים בסביבה: צעדה, ברט, קלעה, גאלב, חראד ומשהד. האזור מכונה “בלאד אלשאם”. מצפון-מזרח אזור נג’ראן, אזור פורה סמוך לגבול סעודיה, שבאפריל 1934 סופח לממלכת סעודיה. באזורים אלה היו פזורים יישובים כפריים שבהם שכנו מעט יהודים בקרבת המוסלמים. בנג’ראן שישה יישובים – צגיר, חדאן, גרבה, מראטה, צחצה, אבו גבאר (30 משפחות ו-114 נפש); בין נג’ראן לצעדה שבעה יישובים – כעוב, נשור, טוילה, ערואן, כתאף אלעלאין, פרע (13 משפחות, 164 נפש); בין צעדה לעקיק תשעה יישובים – דמאג’, עריר, עקלין, נואש אלשעיב, וטן אלמקאש, נעמאן, אלכיס, עקיק (27 משפחות 171 נפש); בין ברט לח’ שלושה יישובים – מודאן, מחוית, שרג’ (47 משפחות 244 נפש); בין צעדה לחיידאן שבעה יישובים – אמלח, מגז, פלה, ערו, סאקין, ואדי אלכ’ואלד, סוק אלאת’נין (36 משפחות 69 נפש); בין צעדה לברט שלושה יישובים – עצלה, סרעה, רוזה. בצעדה היו 60 משפחות (281 נפש) ובח’ 18 (122). ריכוזים אחרים: מודאן (152 נפש), רג’וזה (148), הג’ר (122). כלל היהודים המחוזות אלה: 265 משפחות (1,431 נפש) ב-37 יישובים. ראש מנהיגי כל הקיהילות הללו היה מארי דוד צדוק הלוי. באמצע שנות הארבעים החלו יהודי הצפון לנדוד במשך שנתיים בערך עד שהגיעו לקעטבה והתגוררו במערות הסמוכות אליה. שם רבו חלליהם מרעב וחולי. החיים זכו להגיע לשיך’ עֻתְ’מַאן הסמוכה לחאשד ומשם עלו ארצה עם כל העולים בעליית על כנפי נשרים.