חוֹטֶר בן שלמה (מנצור בן סלימאן)
חי ברבע הראשון למאה הט”ו. לפי ההשערה היה אחיו של ר’ זכריה הרופא (יחיא בן סלימאן אלטביב). מחכמי תימן המובהקים במאות השנים שלאחר הרמב”ם וממשיכי מסורתו ההלכתית והמחשבתית. ידועים לו 3 חיבורים: א) ‘מסאיל (=שאלות) מנצור אבו מלימאן אלד’מארי’, מאה שאלות ותשובות בפילוסופיה על פי משנת הרמב”ם; ב) ‘סראג’ אלעקול’ (=השכלים), פירוש עברי-ערבי מדרשי-פילוסופיה על התורה ומקורותיו הם התלמוד, רס”ג, הרמב”ם ור’ נתנאל בן ישעיה בעל ‘מאור האפלה’; ג) ‘שרח אלקואעד’ (=ביאור העיקרים), שעניינו י”ג יסודות התורה של הרמב”ם.