חַוְזַת (מצור) מֻחַמַּד עַלְי
לאחר שעלה בידי התֻרכים לסלק את האמאם המורד יחיא אלמֻתַוַכְּל שהחזיק שישה חודשים בעיר צנעא ב-1905, התחדש המרד בכל עוזו ב-1910 והעיר באה שוב במצור. האירוע קרוי על שם המושל התורכי באותה עת – מוחמד עלי. התוצאות המיידיות של המצור היו פחות חמורות משל חוזת אלנפר, אך הוא הסתיים בהסכם דעאן (1911) שעל פיו ישוב האמאם הזיידי לארמונו בצנעא ויקבל לידיו את הסמכות לנהל את ענייני בפנים בארץ, כולל ענייני הדת. משמעות הדבר מבחינת היהודים היתה, שהם חזרו להיות ד’מים (בני חסות) ובאופן רשמי ומעשי איבדו את כל שזכו לו תחת השלטון התורכי.