כבני קהילות יהודיות אחרות בחצי האי ערב, עסקו יהודי תימן מראשיתם בחקלאות, עוד מלפני תקופת האסלאם. הם המשיכו בכך גם תחת השלטון המוסלמי ואף רכשו קרקעות נוספות, דבר שגרם לירידת ההכנסות של שלטון זה מן הקרקע. בהסכם עם האמאם הזיידי הראשון יחיא אלהאדי הותר ליהודים לא רק להחזיק את הקרקעות שבידיהם אלא אף לרכוש עוד קרקעות.
נראה שבמהלך הדורות הצטמצם עיסוק היהודים בחקלאות, במיוחד כתוצאה מגזרת העטרות ב-1667, כאשר כל קרקעותיהם הוחרמו על ידי האמאם אלמֻתַוַכִּל אִסְמַאעִיל. אמנם לאחר זמן מה הוחזר רכוש זה לבעליו, אבל היהודים התרכזו יותר ויותר במלאכות יד ובמסחר זעיר. אף על פי כן, במשך מאות השנים האחרונות לא היה כל איסור על יהודי להחזיק קרקע או לרוכשה מידי מוסלמים. יהודים רבים ברחבי תימן היו בעלי קרקעות חקלאיות, אף שבדרך כלל נעשתה העבודה בחקלאית על ידי אריסים או על ידי שכירים מוסלמים.