יישוב שכל תושביו היו יהודים. היה לו מעמד של ריש גלותא. על פי המסורת , קודם האיסלאם ישבו במקום עובדי אלילים שנכחדו בצרעת. במקום שני בתי כנסת ("בני יוסף" -שאמי, "בית אלנגאר" – בלדי). יהודי המקום עסקו בנגרות, בסנדלרות, בחייטות ובבורסקאות, והיו בעלי אדמות ומקנה צאן ובקר. מלבד הגידולים הרגילים גידלו חרדל, שמזרעיו הפיקו שמן (תרתר). ראשי הקהל היו: סלימאן מועלם, סעדיה נגר ומרי קושעי. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].