1985-1926. נולד בדמת שבתימן. אביו, חרש ברזל, נפטר עליו בהיותו בן שמונה שנים. סעדיה הבכור לקח גורלו בידו, התנתק ממשפחתו והצטרף ליהודים ששמו פעמיהם לעדן. עם השנים התפתח לבחור חסון ושלח ידו בכל מלאכה שהזדמנה לו וכך סייע לאמו ולשלושת אחיו. כשבגר שיגר שליח מיוחד להוציא את אמו ואת אחיו לעדן. היה מנהיג מוכשר ובעל כושר פיסי מעולה.
עם הקמת מחנה גאֻלה לפליטי תימן עבר אליו ועד עלייתו ארצה במרץ 1949 כיהן כקצין הביטחון של המחנה והיה ממונה על יותר ממאתיים בחורים מאומנים. עם גבור זרם העולים נקרא לשוב למחנה כאחראי לביטחון ולארגון. בסיום מבצע העלייה השתקע ביהוד. במהרה נבחר להיות מזכיר סניף מפא"י וב-1959 לראש-המועצה. מאז ועד פטירתו עמד בראש היישוב. היה אהוד מאוד על בני עירו והם קראו על שמו את הרחוב הראשי במקום, את האגף הטכנולוגי באתר ההנצחה לחללי חי"ק וכן את מגרש הכדורגל. ב-1991 הוציאה העירייה לאור ספר לזכרו – 'רוח חיים'.