כינוי שניתן לפועלים מעולי תימן, שעלו ארצה בראשית המאה ה-20 בעקבות שליחות ש' יבנאלי לתימן. פועלים אלה עבדו כפועלים חקלאיים במושבות ומילאו תפקיד מכריע בכיבוש העבודה מידי הפועל הערבי, שהתחרה בפועל העברי. הפועל התימני הצליח להיקלט בעבודה החקלאית ולהתמיד בה, לעומת הפועל היהודי שעלה מאירופה עם אידיאל של "עבודה עברית", אך התקשה להחזיק מעמד כפועל חקלאי בשל הקושי הפיסי ורמת השכר הירודה. לכינוי "פועל טבעי" נתלוותה ההנחה שהוא "מסתפק במועט" וחרוץ, כצידוק לעובדה ששכרו היה נמוך מן השכר שניתן לפועל האשכנזי ויותר קרוב לשכר הנמוך שניתן לפועל הערבי.