אין הכוונה לתפילת 'ההלל' הנוהגת במועדים ובראשי חדשים, אלא לסוגה מיוחדת בשירתם וזמרתם של יהודי תימן. המדובר בשיר קצר שתוכנו השבח לאל וברכה, שהמסובים משמיעים לבעל השמחה ולמסובים, וכן מענה הברכה שהוא משמיע להם לאחר השירה. הטקסט חרוז אך אינו שקול ובסיומו פסוק מקראי. הנוסחים המלודיים שש ההלל הם לרוב בתחום הטטרקורד (ארבעה צלילים רצופים בתחום הקוורטה, בעלייה או בירידה).
זמרת ההלל לסירוגין סילבית ומליסמטית, רובם על צליל פועל אחד או שניים. ההלל אינו מיועד למחול אלא תפקודו טקסי לקראת הפסקה ברצף השירה או בסיום אירוע. הלחנים אינו מקצביים אלא מדוקלמים בחגיגיות ורוב ההללות בלשון העברית.