רב ודיין. צנעא, תר"ה-תרצ"ד (1934-1845). תלמיד חכמים צנוע ואציל, מתלמידיו המובהקים של ר' חיים קֹורַח. ראש בית הכנסת "בית אלשרעבי" וקיים שיעורי תורה למכביר: תלמוד, רמב"ם ושולחן ערוך. ניחן בקול ערב והיה ידוע כמשורר שהכול ציפו לשמוע את לחניו ששימרו את לחני המשוררים הראשונים. אף השתייך לחסידי הקבלה לא נטל חלק במחלוקת.
תקופה מסוימת היה חבר בית דינו של ר' יחיא קאפח והוא חתום על שטרות ופסקי דין רבים שנכתבו בו. החמיר על עצמו בהנהגתו הדתית. מלאכתו היתה תפירת בגדי מלכות לאדוני הארץ. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].