שמו של הוֶּרֶד בערבית. שיח בעל עלים ופרחים ורודים וריחניים שנהגו להניחם באגרטל בשל ריחם ויופיים. כן הכינו מהם מי בושם לזילוף בימי שמחה שנקראו מַא-וַרְד, כלומר מי ורדים. את הבושם התיזו במזלף שנקרא בשם "מַרַּשׁ אַלְמַא-וַרְד" ואף בישמו בהם מים לשתייה בכדים שהונחו בחלון לקירור. מי ורדים שימשו גם לריפוי דלקות עיניים ואוזניים. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].