דַּרְב אַלחַנַשַאת
יישוב יהודי עתיק שתושביו נדדו בגלות מווזע, שלאחריה לא חזרו היהודים למקומם הקודם. על יהודי המקום סיפר חיים חבשוש בספרו, כי תושבי המקום היהודים היו עשירים ובעלי שדות שחיו חיי רווחה, וכי הם "עשו כלי מחרשה מברזל ותכשיטים מכסף ונחושת, ועבדו אצל אדוני חסותם הקבילים בכל מלאכת עור ובנגרות, ובייחוד במלאכת הקדרות. ובגלות מווזע (שנת 1677-8) אבדו רבים בדרך ובתהאמה, והנשארים אשר שבו מן התהאמה לא גרו עוד במקומותיהם הראשונים." חלק מן הנותרים התיישבו בכפר סמוך, סודה. החוקר יוסף הלוי ומלווהו חיים חבשוש ביקרו במקום ב-1870, בחיפוש אחר כתובות חמיַריות, ואמנם נמצאו שם כתובות יהודיות, אך לא נמצאו כתובות חמיריות. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].