העיר הדרומית המזרחית ביותר בתימן תחת שלטון האמאם. הקיימה בה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באזור שמנתה 100-80 משפחות. יהודי ב' היו במצב כלכלי טוב. רובם עסקו בצורפות ובמסחר זעיר, ומיעוטם באריגה, בעיבוד עורות, בקדרות ובייצור לבנים, ואף היו בעלי אדמות שעסקו בחקלאות.
היהודים גרו ברובע משלהם (קאע אליהוד). על גבעה מעל לעיר המוסלמית. בתיהם היו בני שלוש-שש קומות בהתאם למצב הכלכלי ולגודל המשפחה. במקום ההיו חמישה בתי כנסת, הגדול בהם של משפחת זכריה שהנהיגה את הקהילה: דיינים, מקדשים ומסמיכים תלמי חכמים. לא רק בקהילתם אלא גם בקהילות קטנות מסביב, וסמכותם מגעת עד חבאן. הידוע בהם ר' סאלם מת'נה זכריה.
היו שם שלושה בתי קברות: לצדיקים ומורים ומקובלים, לכוהנים ולשאר בני הקהילה. בית הדין היה החשוב ביותר באזור. לדבריהם, ראשוני היהודים התיישבו במקום לפני 200 שנה, ובהם משפחת זכריה, שמקורה בחבאן. מוצא המשפחות האחרות בצנעא, בד'מאר, ברדאע ובאלסואדי (ממערב לביצ'א, והיו בה 50-40 בתי יהודים ובית כנסת גדול).