שם מחוז והעיר המרכזית בו – בייחאן אלקצב, בגבול בין האזור שהיה בשלטון האמאם לבין זה שהיה בשלטון בריטניה, באזור מדברי של חולות נודדים על דרך הבשמים העתיקה. בתקופה הרומית פרח האזור בגלל סחר הבשמים והתדלדל לאחר התפשטות הנצרות. בספר 'נור אלצ'לאם' לר' נתנאל בן ישע נכתב כי בייחאן היא דקלה (בראשית י,כז). בסוף המאה ה-15 פעל בה משיח יהודי ולאחר שנתפס ונהרג על ידי השלטונות טוהרה חצרמות כולה מיהודית. במאה ה-19 סבלו היהודים מן המאבק בין התורכים לבין האנגלים.
יהודים גרו בבייחאן אלקצב ובארבעה כפרים בסביבה: עילאן, שרכה, עאליה ורַוְנה, בחסות השיך' שריף חוסין אבן אחמד. היו כ-30 בתי יהודים בבייחאן אלקצב וכ-20 משפחות בכפרים הנ"ל. רוב היהודים היו צורפים ואורגים ומיעוטם רוכלים. לכמה משפחות היו אדמות בחארִב השכנה. יהודים ומוסלמים גרו אלה ליד אלה והיחסים ביניהם היו טובים. היה במקום בית כנסת אחד (שאמי) שמייסדו מרי סעיד קשא מצנעא. מרי אחר שבא מצנעא היה סאלם יוסף צנעאני. בית העלמין נמצא במערב העיר.
בית כנסת אחד היה בעילאן, ושימש את כל יהודי הכפרים בסביבה. בית הדין היה ממשפחות מורי ומנשה. לדבריהם, גרו בבייחאן דורות רבים והגיעו אליה מביצ'א, מחבאן, מרדאע, מסואדי, מצנעא וממקומות אחרים. עיסוקי היהודים: צורפות, אריגה, מסחר, קליעה ומעט חקלאות ורוכלות. עלו ארצה ב- 4.12.49 והתיישבו על חורבות הכפר הנטוש עג'ור.