אִסְמַאעִיל (אמאם)
בן האמאם אלקאסם, מייסד השושלת הקאסמית של האמאמות הזיידית.שלט בשנים 1676-1644. קנאי לדת האסלאם ונחשב בעיני המוסלמים למדך חסיד. היה עוין ליהודים בטענה שתמכו בשלטון התֻרכי בתימן. הגיב בחריפות רבה על הפעילות המשיחית ב-1667 והורה להוציא להורג את ר’ סלימאן ג’מל. החרים את רכוש יהודי תימן וגזר עליהם גזירות קשות שנתכנו בשם גזרת העטרות. מאז ועד מותו התלבט אם להתיר את המשך הקיום היהודי בתימן, וסופו שציווה ליורשו, בן אחיו האמאם אלמהדי אחמד, לגרש את כל יהודי תימן – גלות מוזע.