אַלשַׁיְךְ, שלום.
צנעא 1859-ירושלים 1944. עלה ארצה ב-1891. בן למשפחה ידועה בקהילה היהודית. מיד עם עלייתו ארצה נרתם לפעילות בקהילת התימנים בירושלים ויחד עם חברו ר’ אברהם נדאף קרא תיגר על ההנהגה הוותיקה של הקהילה, בהעניקו את הממד הרוחני לפעילות שנועדה להעמיד את הקהילה על אושיות מודרניות בנות הזמן. בניגוד להנהגה הוותיקה לא ראה ביישוב החדש בארץ כמי שיש להתרחק ממנו והיה בעל אידיאולוגיה ציונית מובהקת.
עד מותו שימש כרב הקהילה התימנית בירושלים. הרבה לעסוק בנגלה ובנסתר ונמנה עם חבורת המקובלים בירושלים, דבר שהקנה לו מעמד גם בקרב חכמי הספרדים והאשכנזים בעיר. היה הראשון מבני עולי תימן שכתב כרוניקה המתארת את תולדות עלייתם ל בני תימן. כן כתב שירים ותפילות המביעים את כיסופיו וגעגועיו לעלות ארצה, ופירושים קבליים על התורה בשם ‘דורש שלום’ (כ”י) ועל כמה משירי ר’ שלום שבזי.