אֶלְיָשִׁיב
מושב בעמק חפר ק”מ דרומית לחדרה. המקור לשם המושב בפסוק “ה’ ישיב שבות עמו ישראל” (תהלים כג. ז). שייך להתאחדות האיכרים. נוסד ב-1933 על אדמת הקק”ל ובעזרת קרן היסוד על ידי עשרת החלוצים הראשונים, בראשם סעדיה מסוורי, כדי להכשיר את הקרקע ליתר המתיישבים, עולים מכַ’ולַאן, שַרְעַבּ ודַ’מַאר. נחפרו בארות ונבנו בתים ופרדסים בסיוע הסוכנות היהודית
התאחדות התימנים והצבא הבריטי (סייע לגרש את ערביי ואדי חוארות מאדמת המושב, שנקנתה כחוק על ידי הקרן הקיימת). בכ”ז בתשרי תרצ”ה נערכה חגיגה לרגל ההתיישבות והנחת אבן פינה לבית כנסת. כתום שנה היו במושב 50 משפחות וכל משפחה קיבלה 20 דונם. כעבור שבע שנים נסלל הכביש לכיוון חיפה. כיום יש במושב 500 נפש ב-51 משקים שבכולם בנים ממשיכים שהחליפו את דור המייסדים. חלק מהבנים השנִיִּים בנו בתים בצד אחיהם, ולחלק אחר הוקצתה קרקע על גבעה בתחום המושב ועליה בנו את בתיהם. מענפי המשק שהיו עם ייסוד המושב נותרה רק רפת אחת ומספר פרדסים. רוב התושבים עובדי חוץ בתחומים שונים ורבים מהם אקדמאים. מוסדות החינוך, לרבות מעון הילדים, נמצאים מחוץ היישוב. במקום שני בתי כנסת: מרכזי ובו מתפללים רוב התושבים, ופרטי בבית אחד המתיישבים.