אַחְמַד בֶּן יִחְיַא (אמאם)
בן האמאם יחיא אלמֻתַוַכִּל, יורש העצר שלו במשך שנים רבות ויורשו בכתב האמאמות לאחר הירצחו ב-1948. נודע בכינויו “אחמד יא גנ’ה” וביחסו הקשוח למוסלמים וליהודים כאחד. על פי השמועה, ביקש להרוס את קבר ר’ שלום שבזי בתעז. ששימש מקום עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים, דבר האסור על פי ההלכה הזיידית כפי שהאריך בדבר חכם ההלכה המוסלמי שַׁוְכַּאנִי (המאה ה-19-18). על פי שמועה אחרת הוא בן האשה היהודייה של האמאם יחיא. הוא האמאם, שבפסח תש”ט (1949) העניק היתר כללי ליהודי תימן לצאת ממנה ולעלות ארצה בתנאי שימכרו את כל רכושם וילַמְדו את המוסלמים את מלאכותיהם. לאחר מותו ב-1962 ירש בנו אלסיף, שלא עצר כוחו להחזיק בתפקידו אלא ימים ספורים והודח עם המהפכה הרפובליקנית.