היה בן האמאם יחיא אלמֻתַוַכִּל, יורש העצר שלו במשך שנים רבות וירש את כתר האמאמות לאחר הירצחו של יחיא ב-1948 של האב. נודע בכינויו "אחמד, יא גנ'ה" [אחמד המשוגע] וביחסו הקשוח למוסלמים וליהודים כאחד. על פי השמועה, ביקש להרוס את קבר ר' שלום שבזי בתעז. ששימש מקום עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים, דבר האסור על פי ההלכה הזיידית כפי שפסק בדבר חכם ההלכה המוסלמי שַׁוְכַּאנִי (המאה ה-19-18). על פי שמועה אחרת הוא היה בן האשה היהודייה של האמאם יחיא. הוא היה האמאם, שבפסח תש"ט (4/1949) העניק היתר כללי ליהודי תימן לצאת ממנה ולעלות ארצה בתנאי שימכרו את כל רכושם וילַמְדו את המוסלמים את מלאכותיהם. לאחר מותו ב-1962 ירש בנו סיף אל-דין בדר את מקומו, אבל הוא לא עצר כוחו להחזיק בתפקידו אלא ימים ספורים והודח עם המהפכה הרפובליקנית. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].