צנעא, תק"ס – תרמ"ה (1885-1800). מגדולי חכמי תימן במאה ה-19. תלמיד אברהם אלשיך. נודע בחריפות שכלו. בתקצ"ה (1835) יצא בשליחות אב"ד צנעא ר' יוסף קארה לבדוק את הרבנים ואת השוחטים שבכפרים ובעיירות. בתרי"ד (1854) נתמנה לנגיד. מתלמידיו: נכדו ר' יחיא יצחק הלוי ור' אברהם בדיחי. חיבוריו: 'נר מצווה' – על התורה (כ"י); 'זבחי תודה' – הלכות שחיטה וטרפיות (כ"י), 'שמיטה שביעית' – ענייני גלות וגאולה (כ"י). נהג לכתוב הערות בשולי ספריו. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].