נולד בצנעא. נפטר בערך בתר"מ (1880). תלמי חכם, מקובל ומשכיל. גדול משוררי תימן בזמנו. משורר פורה שהנציח בשיריו את מאורעות זמנו ונתן ביטוי עז לרחשי הלב של יהודי תימן ולכיסופיהם לגאולה. חיבוריו" 'ספר המחשבה', נכתב בשנת תר"ט (1849, 'מקאמות'. מהדורת א' יערי וי' רצהבי, ת"א תשט"ו); 'שירים ופיוטים', המפורסם בהם שיר הגאולה "שמחי ענייה נגני בכינור", מן הנפוצים בקרב יהודי תימן; פירוש לספר 'שערי קדושה' למהרי"ץ (כ"י. רובו בעקבות ספר 'זבח תודה' למהרי"ץ וספרי 'ראשי בשמים'). [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].