מחנה גאולה הוקם ב-1946 בסמוך לעיירה שיך' עֻת'מאן שליד עדן ורוכזו בו אלפי יהודים מתימן בדרכם לארץ-ישראל (נקרא תחילה: חאשד). עד סוף מלחמת העולים השנייה שימשה עדן נמל היציאה של פליטי יהודי תימן בדרכם לא"י והקהילה היהודית במקום סייעה להם באופן נדיב. כאשר גברו גלי הפליטים והרובע היהודי בעדן לא יכול היה לשמש אכסניה לכל הבאים, חיפשו השלטונות הבריטיים פתרון לדבר בדמות מחנה מעבר זה. המחנה היה מיועד ל-1,000 איש, אך בסופו של דבר נאלצו לקלוט בו יותר מ-4,000 נפש, ובהם כ-1,500 פליטי הפרעות בעדן בסוף 1947. בתקופת קיומו עברו בו אלפי עולים והוא פעל כמחנה ישראלי טיפוסי: בית ספר שבו למדו כ-2,000 תלמידים, ספרייה, מקהלה, בית חולים, בית כנסת, והכול בתוך סוכות בלב מדבר של חול. במחנה נסגר עם סיום תפקידו ב-1950. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].