כך קראו בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 ליישוב כפרי (להבדיל ממושב), שהוקם בעבור מתיישבים-עולים, שהתפרנסו כשכירים בעבודות של סיקול אבנים, הכשרת קרקע וייעור מטעם הקרן הקיימת לישראל. למתיישבים ניתן גם משק-עזר של 5-3 דונמים אדמה, האמור להיות מקור פרנסה נוסף למתיישב. כפר העבודה היה רעיונו של יוסף וייץ, מראשי הקק"ל, שתכנן הקמתם של 35 כפרים כאלה, בעיקר באזורי הגליל ובפרוזדור ירושלים, במקום כפרים ערביים שניטשו בעקבות מלחמת העצמאות. בכפרים אלה נקלטו חלק מעולי על כנפי נשרים שישבו אז במחנות. ביסודו של רעיון זה ההנחה, שיהודי תימן "מסתפקים במועט", ועל כן יהיו מסוגלים לחיות בתנאים הקשים ובשכר הנמוך הצפויים להם במקום. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].