ממלכה בתימן, שהתקיימה מן המאה הראשונה לפני הספירה ועד 525 לספירה ושלטה על רוב תימן. קרויה על שם אחד משבטי דרום תימן. במאה הרביעית רבתה השפעת היהודי בממלכה ובית המלוכה קיבל עליו את היהדות. בירת הממלכה הייתה העיר מַארֵבּ ואחר כך צַ'פַאר. הידיעות על הממלכה שאובות בעיקר מכתובות בשרידי מקדשים ובציוני קבורה. ממלכה מפותחת ועשירה שהתבססה על חקלאות, סחר אבני חן ובשמים. מפעל מים גדול היה בבירה מארב – סכר שאורכו כ-600 מ'טר, שנאגרו בו מי גשמים והסתעפו ממנו תעלות השקיה.
בבית שערים הסמוכה לחיפה (קריית טבעון) נמצאו קברי יהודים מחמייר מן המאה השישית לספירה. יוסף ד'ו נואס, המלך היהודי האחרון בממלכה, יצר קשר עם מר זוטרא מזרע דוד המלך שחי בטבריה ופעל נגד ביזנץ והנוצרים בארצו. בהשפעתו יצא המלך ד'ו-נואס, נגד ההשפעה הנוצרית בתימן, ובמיוחד את הקהילה הנוצרית באזור נג'ראן שבצפון תימן. בתגובה, ועל פי פניית ממלכת ביזנץ הנוצרית, פלשו כוחות נוצריים מחבש הסמוכה והביאו לחיסול הממלכה היהודית. סיף ד'ו-יזן מצאצאי המתייהדים בתימן, ניסה לחדש את ממלכת חמייר, אך ללא הצלחה.