כת דתית הנמנית על הפלג השיעי באסלאם. קרויה על שם האמאם החמישי בשושלת הצאצאים של מוחמד נביא האסלאם – זייד בן עלי זין אל עאבדין. בניגוד לכתות האחרות אין הזיידים מאמינים באמאם נסתר בעל תכונות על-אנושיות האמור להתגלות באחרית הימים, ובכך היא קרובה במהותה לפלג הסוני באסלאם.
תחילה התבססה הזיידיה בצפון-מזרח פרס, ולאחר שנרדפה שם נמלטו ראשיה בשלהי המאה התשיעית לצפון תימן באזור של צעדה, בהסתמכה מבחינה צבאית ומדינית על הקונפדרציות השבטיות החזקות: חַאשֵׁד, בַּכִּיל וְכַ'וְלַאן. במהלך המאה ה-16 התפשטה האמאמות הזיידית, אך לא הגיעה לשליטה על רחבי תימן אלא רק ב-1635 לאחר יציאת התורכים מן המדינה. במהלך המאה ה-19 צומצם תחום שלטון הזיידים וב-1972 נדחקו אל שולי הצפון על ידי התורכים שכבשו את תימן בשנית.
מצב היהודים בתימן תחת שלטון הזיידים היה יותר נוח מאשר תחת שלטון השושלות הסוניות בתימן. חוקי האפליה שהיו מקובלים בממלכות סוניות שונות ברחבי העולם האסלאמי לא אומצו על ידי השליט הזיידי הראשון בתימן, אולם החל במאה ה-15 אימצו חכמי הזיידים ואחרי כן שליטיהם את כל חוקי האפליה הללו ואף הוסיפו עליהם גזירות שלא נודעו במקומות אחרים, כגון "גזירת היתומים" ו"גזירת המקמצים", באופן שתימן הזיידית הפכה לאחד המקומות החמורים ביותר בעולם המוסלמי מבחינת מעמד היהודים.